תקציב ההרשאה להתחייב בתחבורה ירד לכ-45.5 מיליארד שקל ב-2026 לעומת שיא של 82.3 מיליארד שקלים ב-2023

הרשאה להתחייב היא הסכום שעליו יכולים משרדי הממשלה להתחייב לתקופה ארוכה של יותר משנת תקציב אחת. זה נוגע בעיקר לתחום התחבורה. כשמדברים על תקציב המדינה מתכוונים לתקציב ההוצאה שהממשלה רשאית להוציא בשנה. הכסף מיועד לביצוע בתוך אותה שנה, אך פרויקטי תשתית בדרך כלל אי אפשר לסיים תוך שנה, והם מתפרסים לעיתים על שנים רבות.

ההרשאה להתחייב היא התחייבות מראש להוצאות עתידיות, בדרך כלל עד 5 שנים. כלומר חותמים על חוזים ארוכי טווח עם קבלנים, ספקים ויזמים כאשר הפרויקט מתקדם לאורך שנים והתשלום הוא בהתאם לאבני דרך.

במשרד התחבורה תקציב ההרשאה להתחייב הוא הכלי המרכזי. ב־2023 הגיע היקף ההרשאה להתחייב ל־82.3 מיליארד שקל. ב־2021 הוא עמד על 74.9 מיליארד שקל. ב־2022- על 63.7 מיליארד שקל, ב־2024 הוא עמד על 59.3, ב־2025 על 50.8 והשנה הוא עומד על 45.6 מיליארד שקל. משרדי הממשלה נמדדים בביצוע ונתוני ההרשאה להתחייב משקפים ירידה בתפקוד המערכת. ב־2022 נרשמה במשרד התחבורה רמת ביצוע חריגה בגובה־99% לעומת 60% בשנה שקדמה לה. ב־2023 ירד שיעור הביצוע ל־83% וב־2024 הוא צנח ל־ 53.3% בשל המלחמה וחילופי האישים האמונים על הביצוע במשרד התחבורה. הרי אין טעם להעמיד הרשאות ענק כאשר בצד המבצע אין מערכת מקצועית שמסוגלת לממש אותו.

על רקע צורכי המלחמה והלחץ התקציבי, הממשלה לא יכולה להרשות לעצמה לשריין התחייבויות עתידיות בהיקפים גדולים כשלא ברור אם יבשילו לביצוע. לפיכך, ירד כל כך תקציב ההרשאה לעומת השנים הקודמות. כאשר משרד מצליח להוציא לפועל את התקציבים שהוקצו לו, לעמוד בלוחות זמנים ולהתקדם בפרויקטים, נוטה משרד האוצר להרחיב את התקציב שלו, במיוחד בתחומים עם תרומה גבוהה לפריון כמו תחבורה.