רבע מקו החוף של ישראל נמצא בסכנת הידרדרות

לאחרונה אירעו שתי קריסות משמעותיות של מקטעי מצוק החוף. בנתניה קרס מקטע ממצוק הכורכר לתוך הים וגרר עימו את מדרגות הגישה לחוף. זמן מה לפני כן קרס מקטע אחר בחוף סידנא עלי בהרצליה והם בוודאי לא האחרונים.

45 ק"מ מחופי ישראל- כרבע מרצועת החוף, נמצאים בסכנת קריסה עקב עליית מפלס המים, התחזקות עוצמת הגלים בשיעור של 10%-20% ותדירות הולכת וגוברת של סערות. כל אלה יוצרים לחץ עצום על מצוקי החוף. בנוסף, מי הגשמים בערי החוף מתנקזים בעוצמה לכיוון המצוק, שוחקים אותו מבפנים ומערערים את יציבותו. העמקת נמל אשדוד חסמה את תנועת החול צפונה וחברת נמלי ישראל אינה עומדת בהתחייבותה להעברת החול שנגרע.

חלקי המצוק המדאיגים ביותר הם אלה שבהם יש בנייה רבה על המצוק כמו הרצליה, נתניה, חלקים בת"א ואשקלון. אבל גם יישובים עם בנייה נמוכה כמו בית ינאי וארסוף, שבהם הבנייה קרובה מאד לשפת המצוק. רוב הבנייה נמצאת כ־20 מטר מהים והמצוק לא מתמוטט בבת אחת, אז אם לא תהיה רעידת אדמה או צונאמי, לא תהיה התעוררות מצד המדינה.

החלק של המצוק שלאורך החוף הוא באחריות החברה הממשלתית להגנת מצוקי הים התיכון, שהיא זרוע ביצועית של המשרד להגנת הסביבה. בנתניה מתבצע בימים אלה פרויקט לייצוב המצוק בהובלת המשרד להגנת סביבה והחברה הממשלתית להגנת מצוקי הים, והוא כולל הקמת שוברי גלים והזנת חול להרחבת רצועת החוף לאורך 3.5 ק"מ בעלות של 190 מיליון שקל.

הטיפול בחלק העליון של המצוק הוא באחריות הרשויות המקומיות, אך אין להן תקציב לכך. המדינה מדרבנת את הרשויות לנצל את הרחבת החוף לבניית טיילת ועליה מסעדות שמהן ניתן לגבות ארנונה ולממן תמיכה במצוק.

פרופ' דב צביאלי, מהפקולטה למדעי הים במרכז האקדמי רופין, אומר שאם המדינה היתה לוקחת על עצמה את ההגנה על המצוק, היו הפתרונות מוצלחים יותר. בין הפתרונות היבשתיים להגנה על המצוקים ניתן למנות הזנת חול להרחבת החופים, שוברי גלים להורדת האנרגיה הפוגעת בבסיס המצוק, מבנים מטובעים לשיכוך הגלים בצורה רכה, צמחיה חופית וכן שימוש בטכנולוגיות חדשניות וטבעיות כמו ריפים טבעיים ועשב ים.

אילן לביא, מנכ"ל החברה הממשלתית להגנת המצוק, אומר שהיכולת לפתח נדל"ן ברצועת החוף תלויה בייצוב המצוק, אך חוסר פעילות לייצוב המצוק מהווה חסם מרכזי לפיתוח נדל"ן ברצועת החוף החשובה והיקרה בישראל. תשתיות חופיות בסביבת מצוקים שאינם מיוצבים- קורסות. ההגנות הימיות המתבצעות לחופים אינן מספיקות, ולביא מדגיש שללא קידום הגנות יבשתיות, אין הגנה מלאה על המצוקים ועל רצועות החוף בישראל. הוא ממליץ לקדם שימוש חוזר בעודפי העפר של פרויקט המטרו, לאחר טיפול בהם, לצורך להזנת החופים. פרויקט המטרו ייצר מיליוני טונות של חול מעורב בחמרה שמתוכננים לעבור לנגב. לביא מציע לסנן את החול ולהשתמש בו להרחבת והגבהת רצועת החוף. מדובר בחול נקי שעולה 100 שקל לקוב לעומת 10 שקל לחול מעורבב ויש טכנולוגיות לסינון החול. הוא סבור שהחברה הממשלתית להגנת המצוקים צריכה להיות הכתובת היחידה למתן מענה כולל להגנה על המצוקים, הן ההגנות הימיות והן ההגנות היבשתיות.