מומחים מנסים למצוא פתרון טכנולוגי בהליך מזורז שיאפשר התמודדות עם המשבר במתקני ההתפלה

מומחים מהטכניון ומאוניברסיטת בן גוריון מנסים למצוא פתרון טכנולוגי בהליך מזורז שיאפשר להתמודד עם פריחת האצות סמוך לחופי הים התיכון. מדובר במציאת חומרים שיספחו אליהם את האצות המיקרוסקופיות ויהפכו אותן לחלקיקים גדולים יותר שבהם יוכלו ממברנות הסינון לטפל. אלא שטכנולוגיה לבדה לא תפתור את הבעיות והסיכונים הנלווים להתפלת מים בטווח הארוך. אמצעים טכנולוגיים לא יועילו מול דליפת נפט בים שיכולה להשבית את מתקני ההתפלה למשך חודשים ארוכים. גיורא שחם, לשעבר מנהל רשות המים, אומר שניהול סיכונים הוא הדרך לקבל החלטות רציוניוליות. האירוע הנוכחי הוא השני מסוגו ב־30 שנה וצריך להעריך אם התדירות של אירועים כאלה עומדת לעלות בגלל שינויי האקלים ולקבל החלטה מקצועית אם להיכנס להשקעות של מאות מיליוני שקל כדי לטפל באירוע שהסתברותו נמוכה. צפריר רינת וניר חסון, כותבים ב"הארץ", שניהול סיכונים כזה מחייב שמירה על מאגרי המים הטבעיים של ישראל ובראשם הכנרת והאקוויפרים של אזור החוף וההר. הם מאפשרים אספקת מים סדירה גם בלי מתקני התפלה. מדובר בצורך בשימור שטחי הצפה טבעיים של נחלים, כדי להתמודד עם הצפות בעיקר בימי גשם קיצוני. כמו כן, יש למנוע התפתחות משברים סביבתיים העלולים להשפיע על תשתיות קריטיות. במקרה הנוכחי מדובר במניעת התפשטות זיהומים הנגרמים מהמצב בעזה. ד"ר אבנר גרוס, חוקר אקלים מאוניברסיטת בן גוריון, מצביע על כמויות האבק הגדולות שמקורן בהרס העצום ברצועה וטוען שהן הסבר אפשרי לפריחת האצות, שכן בחומרי הנפץ יש זרחן וחנקן, שהם חומרים מזינים לאצות, וגם באבק יש חומרים מזינים לאצות וכן בביוב מעזה שמגיע ל־55,000 קוב ביום. הביוב הוא לא הגורם היחיד לפריחת האצות, אלא סופות אבק מעזה המכילות חומרים מזינים לאצות.