לשכת שמאי המקרקעין: עלויות הבנייה התייקרו בכ-3.2% בשנה; במרכז תל אביב נרשם זינוק של עד 15%
לשכת שמאי המקרקעין פרסמה את עדכון יוני 2026 לאומדן עלויות הבנייה בישראל, המצביע על התייקרות ממוצעת של כ־3.2% בשנה האחרונה, לצד פערים משמעותיים בין אזורי הארץ. מהנתונים עולה כי העלייה החדה ביותר נרשמה במרכז תל אביב, בעוד שבירושלים וברמת גן נרשמה יציבות יחסית. האומדן, שפורסם על ידי לשכת שמאי המקרקעין, נועד לשקף את עלויות הביצוע בפועל ולהוות כלי מקצועי להערכת כדאיותם של פרויקטי בנייה, כך דווח בכתבה של מערכת מרכז הנדל"ן.
האומדן כולל 16 אזורים גיאוגרפיים וארבע קטגוריות בנייה- מבניינים נמוכים ועד בנייה תת-קרקעית. מתוך 64 סעיפי ההשוואה בין יוני 2025 ליוני 2026, ב־54 נרשמה עליית מחירים, בשבעה לא חל שינוי ובשלושה בלבד נרשמה ירידה. העלייה הגבוהה ביותר נרשמה בבניינים נמוכים, עם התייקרות ממוצעת של כ־4.2%, בעוד שבבניינים גבוהים ורבי-קומות נרשמו עליות של כ־3.3% וכ־2.9% בהתאמה.
מרכז תל אביב ממשיך להיות האזור היקר ביותר לבנייה בישראל. עלות הקמת בניין רב-קומות בעיר עומדת כיום על כ־12,700 שקל למ"ר- הגבוהה בארץ, בעוד שבבניינים נמוכים זינקה העלות בכ־15.4% בתוך שנה, מ־10,400 ל־12,000 שקל למ"ר. גם בדרום ובמזרח תל אביב, בהרצליה וברמת השרון נרשמו עליות בולטות, לעומת ירושלים שבה הסתכמה העלייה הממוצעת בכ־0.8% בלבד וברמת גן וגבעתיים בכ־0.4%. בחיפה, מנגד, נותרו עלויות הבנייה מהנמוכות בישראל, כאשר בניין רב-קומות נאמד בכ־6,000 שקל למ"ר.
בלשכת שמאי המקרקעין מסבירים כי ההתייקרויות נובעות מהמשך השפעות המלחמה על ענף הבנייה, ובהן מחסור בכוח אדם מקצועי, מעבר להעסקת עובדים זרים בעלויות גבוהות יותר, התארכות לוחות הזמנים, עלייה בעלויות המימון והתייקרות של חומרי בנייה ורכיבי עבודה. בנוסף, קשיים שאליהם נקלעו חברות קבלניות השפיעו על זמינות קבלני הביצוע ועל מחירי השוק, והעמיקו את הפער בין קצב התחלות הבנייה לבין השלמת הפרויקטים.
עבור ענף הבנייה וההתחדשות העירונית, לעלייה בעלויות הביצוע יש משמעות כלכלית ישירה. תוספת של מאות ואף אלפי שקלים למ"ר עשויה להגדיל את עלות הפרויקט בעשרות מיליוני שקלים, להשפיע על רווחיות היזמים ועל כדאיותן של תוכניות מאושרות. יו"ר לשכת שמאי המקרקעין, נחמה בוגין, ציינה כי בתקופה של תנודתיות גבוהה יש לעדכן באופן שוטף את תחשיבי הכדאיות, כדי למנוע מצב שבו פרויקטים מאושרים תכנונית אך אינם ניתנים למימוש כלכלי בפועל.
