לקראת 2050: תוכנית ארצית חדשה תיערך להכפלת היקף השפכים בישראל
ספיקת השפכים המטופלים בישראל צפויה כמעט להכפיל את עצמה עד שנת 2050, והמועצה הארצית לתכנון ולבנייה מקדמת תוכנית מתאר שנועדה להבטיח כבר היום את הקרקע והתשתיות הדרושות להרחבת מתקני הטיפול. לפי דיווח באתר מגדילים, המועצה הארצית צפויה לדון בתיקון 29 לתמ"א 1- תוכנית המתאר הארצית לשפכים ולקולחים- ולהכריע אם להעבירה להערות הוועדות המחוזיות.
על פי נתוני מינהל התכנון המובאים בדיווח, ספיקת השפכים המטופלים בישראל עמדה בשנת 2024 על כ־1.8 מיליון מ"ק, ואילו תחזית רשות המים לשנת 2050 עומדת על כ־3.5 מיליון מ"ק. הגידול מחייב לא רק הגדלה משמעותית של יכולת הטיפול, אלא גם שינוי בפריסת המתקנים. בישראל פועלים כיום יותר מ־200 מתקני טיהור שפכים (מט"שים), אולם מדיניות משק המים היא לצמצם בהדרגה את מספר המתקנים הקטנים ולרכז את הטיפול במט"שים אזוריים גדולים ויעילים יותר.
בהתאם לתוכנית האב הארצית ארוכת הטווח למשק הביוב, עד 2030 צפויים להתבטל 20 מט"שים וארבעה נוספים עד 2050. במקביל מתוכננים שדרוג והרחבה של 65 מט"שים עד 2030, שבעה נוספים בשנים 2031-2040 ושישה נוספים עד 2055. התמ"א מסמנת 66 מט"שים ברמה הארצית, ובנוסף משריינת שטחים עבור 40 מט"שים שנבחנו במסגרת התכנון. מטרת שריון הקרקעות היא לאפשר את הרחבת המתקנים בעתיד ולמנוע מצב שבו פיתוח עירוני חדש יחסום את האפשרות להגדילם.
למהלך משמעות ישירה גם לענף הבנייה. כיום, היעדר בסיס סטטוטורי מתאים להרחבת מט"שים ולהקמת מובלי שפכים, מהווה חסם לקידום תוכניות מגורים באזורים שונים בארץ. הגידול בבנייה מגדיל את כמויות השפכים, ובמקביל סגירת מט"שים קטנים מחייבת הקמת מערכות הולכה שיובילו את השפכים למתקנים אזוריים. התוכנית נועדה ליצור מסגרת ארצית שתאפשר לקדם מהר יותר תוכניות מפורטות למתקנים, לקווי הולכה ולהרחבות- ובכך להסיר חסם תשתיתי שעלול לעכב אלפי יחידות דיור.
נדבך נוסף בתוכנית עוסק באיכות הטיפול- לפי דברי ההסבר שהובאו ב"מגדילים", לא כל המט"שים עומדים כיום בדרישות לאיכות קולחים שלישונית לשימוש חקלאי, בעוד שההערכה היא שהדרישות הבריאותיות והסביבתיות רק יחמירו בעתיד. מעבר למט"שים גדולים יותר אמור לאפשר שיפור של איכות הטיפול, אך מחייב השקעות משמעותיות בהרחבת מתקנים, מערכות הולכה ותשתיות לטיפול בבוצה. התוכנית אמורה לכן לשריין גם אתרים ייעודיים לטיפול בבוצה, בין אם כמתקנים עצמאיים ובין אם בשילוב מט"שים מרכזיים ואתרי טיפול בפסולת.
התוכנית מטפלת גם באחד הנכסים החשובים של משק המים הישראלי- השבת קולחים לחקלאות. ישראל מנצלת כיום יותר מ־80% מהקולחים, ומים מושבים מספקים כמחצית מצריכת המים בחקלאות. עם זאת, לפי הנתונים המובאים בתוכנית, בשנת 2020 עדיין זרמו לנחלים עודפי קולחים בהיקף של כ־90 מיליון מ"ק. פוטנציאל ניצול הקולחים צפוי לגדול בכ־200 מיליון מ"ק עד 2030 ובכ־500 מיליון מ"ק עד 2050. לשם כך מציעה התמ"א להסדיר גם הקמת מאגרי קולחים ומערכות הולכה שיאפשרו להעביר עודפים בין אזורים ולנצלם במקום להזרים אותם לנחלים.
תיקון 29 משלים מהלך תכנוני רחב יותר של הסדרת תשתיות הביוב והשפכים בישראל. לצדו מקודם תיקון 28 לתמ"א 1, העוסק במתקנים ובקווי ביוב וכבר קיבל תוקף. יחד אמורות שתי התוכניות לספק את התשתית הסטטוטורית להתאמת משק הביוב לגידול האוכלוסייה ולבנייה הצפויים בעשורים הקרובים. עבור ענף התשתיות מדובר במהלך בעל פוטנציאל ביצוע משמעותי: הרחבות ושדרוגים של עשרות מט"שים, הקמת מובלי שפכים, מאגרי קולחים, מערכות הולכה ומתקני טיפול בבוצה- ובמקביל הסרת חסמי תשתית המעכבים כיום תוכניות מגורים ופיתוח ברחבי הארץ.
