כיצד קבע ביהמ"ש את חלוקת האחריות בנזקי גוף כאשר עצמאי נפגע באתר המנוהל ע"י קבלן

תיק ת"א 26361-03-222 מ.ח. נ' נאות הלוי ראשון לציון פיתוח בע"מ, עסק בפגיעת גוף של עצמאי באתר עבודה. מ.ח. (התובע) נפצע בידו, ולטענתו, נפל מפיגום באתר עבודה שנוהל על ידי חב' נאות הלוי ראשון לציון פיתוח בע"מ (הנתבעת). בית המשפט קבע, כי ראוי להטיל על המעביד (בענייננו, על התובע המוגדר כעצמאי) אחריות בשיעור של 75%, ואילו על הנתבעת כמי שהייתה הגורם המנהל את אתר העבודה, אחריות בשיעור של 25%. התובע נפצע בידו, ולטענתו, נפל מפיגום באתר עבודה שנוהל על ידי הנתבעת. התובע והנתבעת חלוקים בכל הנוגע לקרות התאונה, הסיבה לה ונסיבותיה, כמו גם לעניין האחריות להתרחשותה.

מחלוקת נוספת קיימת בשאלת הנזק, ובכלל זה מעמדו של התובע כשכיר או עצמאי ובסיס השכר לחישוב הנזק. לטענת התובע, מוטלת על הנתבעת חובת זהירות והחובה לבטיחות אתר העבודה, חובות שהופרו ומשכך, קמה אחריותה לפיצוי התובע בגין נזקיו בשל רשלנותה. התובע טען כי הנתבעת כיזם והמעביד חבים כלפיו כמעוולים במשותף "ביחד ולחוד" ולפיכך, על אף שבחר שלא לתבוע את המעביד, היא אחראית לפצותו בגין מלוא הנזק. עוד נטען על ידי התובע כי הנתבעת, שבידה הנתונים בנוגע לקבלנים שהועסקו על ידה ובין היתר למומחה הבטיחות, למי שהקים את הפיגום ולמי שאישר את בטיחותו, היתה יכולה להגיש הודעה לצד שלישי כנגד גורמים אלו והיא בחרה שלא לעשות כן.

בית המשפט חילק את האחריות, וכך קבע: תקנה 8 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה) קובעת את חובת השימוש בציוד הגנה בעת ביצוע עבודה בגובה, ועל פיה, אין להעסיק עובד בעבודה בגובה (קרי, בגובה מעל 2 מטרים, לרבות עבודה על פיגום) אלא אם הוא מאובטח במערכת שתמנע ממנו נפילה או פגיעה מנפילה. התובע טען כי לא הייתה לו רתמה, או כל אמצעי הגנה אחר למעט קסדה, שתוכל למנוע את נפילתו, חרף היותו עובד בגובה. הנתבעת לא הכחישה טענה זו ולנוכח כלל הראיות שהובאו, יש לקבוע כי עבודתו של התובע נעשתה תוך הפרת החובה לספק לו הגנה מתאימה.  מאחר והחובה של הנתבעת הייתה למנות מנהל עבודה, שיוודא שלא תתבצע עבודה בגובה ללא אמצעי בטיחות נאותים, המסקנה המתבקשת היא כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה והתנהלותה מהווה התרשלות, המקימה אחריות כלפי התובע