כיום 130 מיליון קוב של מי קולחין מטוהרים נשפכים לים כי אין תשתיות אגירה והובלה

על החקלאות הישראלית מאיימת שורה של גורמים שעלולים לסכן את ביטחון המזון בישראל. הענף נאלץ להתמודד עם מלחמה, משבר האקלים וכוחות השוק. כוח האדם בענף נמצא בדעיכה מתמדת. מ־126,000 עובדים בחקלאות ב־1962 נשארו 34,000 ב־2022. עם פרוץ המלחמה היו בארץ 20,000 פועלים זרים ובחקלאות כיום עומד מספרם על 50,000. הם מגיעים לתקופה של 63 חודשים וזהו בדיוק הזמן הנדרש על מנת שיהפכו לעובדים מנוסים ומקצועיים.

אתגר נוסף הוא נושא המים. בשל השנים השחונות, צפויה התוצרת החקלאית ב־2026 לרדת ב־30%. שנת 2025 התאפיינה במיעוט מישקעים חריג שהביא להחרפת מחסור המים הארצי. לפיכך, קוצצה כמות המים השפירים המוקצית לחקלאות במערכת הארצית. בחורף החולף ירדו בדרום גשמים בכמות של פי 4 מהממוצע והצפון חווה שנתיים רצופות של מיעוט גשמים, לכן יש חשיבות רבה לטיפול בנושא מי הקולחין. מסתבר ש־130 מיליון קוב מי קולחין מטוהרים מוזרמים לים מפני שאין תשתיות אגירה והולכה. הפתרון הוא הקצאה של 3.5 מיליארד שקל על פני 10 שנים לצורך הקמת התשתיות האמורות. החקלאים ישתתפו ב־30% מהעלויות.

אתגר נוסף הוא מחירי הדשנים, שבשל המצור על הורמוז נמצאים בעלייה. בין פברואר לאפריל הם זינקו ב־44%. אם הם יעלו ב־50% זה יעלה לישראלים חצי מיליארד שקל לשנה.

האם אנחנו עומדים בפני מחסור במזון? אם החקלאים יגיעו למסקנה שהם מפסידים כסף בגידולים מסוימים הם יפסיקו לגדל אותם וייווצר מחסור בחלק מהגידולים, וזה יתבטא בהתייקרויות ובהשפעות על הצריכה בעיקר של מעוטי הכנסה.