הרווחיות של קבלני התשתיות נשחקת לאחוזים בודדים

בעשור האחרון נעלמו כ־30% מהחברות בענף התשתיות. הסיבות העיקריות לכך הן הריבית הגבוהה ומנגנון תשלום של שוטף פלוס 85, ששוחקים את רווחיות קבלני התשתיות לאחוזים בודדים. למרות שהמדינה משקיעה בפיתוח תשתיות תחבורה משמעותיות ופיתוח שכונות חדשות, קבלני התשתיות מתקשים להרוויח מהפרויקטים בתחום. כפי שעולה מדו"חות דניה סיבוס, קשה מאד להפיק רווח מפרויקטי תשתיות וחברות קורסות ונעלמות. חברה גדולה כמו דניה סיבוס יכולה לספוג את השחיקה ברווחיות מפרויקטי תשתיות מפני שיש לה תחומי פעילות נוספים, אך עבור חברות קטנות, שהתשתיות הן עיקר פעילותן, מדובר במאבק הישרדות. בהתאחדות הקבלנים מודעים היטב למצב ומתריעים מפני הידרדרות, למרות שמספר פרויקטי התשתיות המקודמים גבוה, וההשקעה בתשתיות כאחוז מהתוצר נותרה יציבה יחסית, אך ההשקעה בישראל עדיין נמוכה מהממוצע במדינות OECD, העומד על 3.7% מהתמ"ג לעומת 2.6% בישראל אשתקד. אמנם היקף הביצוע בענף ב־2024 עמד על
46.9 מיליארד שקל, אך תנאי המימון של הקבלנים הורעו בצורה משמעותית. הרווחיות בענף נמוכה מלכתחילה ועומדת, כאמור, על אחוזים בודדים בלבד. תשלומי הריבית בענף הוכפלו מאז 2017 מ־518 מיליון שקל ל־1.094 מיליארד שקל ב־2025. כתוצאה מהקשיים שעימם נאלצים הקבלנים להתמודד, נרשמה ירידה של 30% במספר חברות התשתיות הפעילות מ־6,680 ב־2015 ל־4,618 ב2025. בין 2024 ל־2025 נגרעו מהענף 385 חברות, שרובן חברות קטנות של קבלני משנה, אך גם חברות גדולות כמו חברת א.מ.צ. עלולות להיכנס להקפאת הליכים. אחד מהקשיים המרכזיים שעימם מתמודדים קבלני התשתיות הוא המחסור בכו"א וכן חוק התשלומים לספקים, הקובע שבענף הבנייה והתשתיות יועבר התשלום תוך 85 יום ממועד הגשת החשבון. זאת, כדי לאפשר למדינה לבצע בקרה ופיקוח על העבודות. ספירת 85 יום מתחילה רק לאחר שהחשבון עבר בדיקה ואישור. אלא שהמדינה יכולה לעכב את שלב הבדיקה והאישור במשך חודשים לפני שמתחילה התקופה המוגדרת בחוק. בעיה נוספת היא איכות התכנון, המדינה יוצאת לעיתים למכרזים לא בשלים והעבודות מתעכבות שלא באשמת הקבלן, אך הוא לא מקבל פיצוי על כך. שינויים ואישורים יכולים להימשך חודשים, וכאשר הריבית גבוהה, תזרים המזומנים הופך לגורם קריטי. לעומת המצב באירופה, בישראל כל הסיכונים הם של הקבלן.