האם ניתן לחייב מפגינים שגרמו לעיכובים בעבודות תשתית

מאת עו"ד שי דדוש

תיק ת"א (שלום ירושלים) 61699-07-22 מוריה חברה לפיתוח ירושלים בע"מ נ' בורשטיין, ועוד מספר רב של תיקים שהוגשו נגד מפגינים שונים, עסק בשאלה המשפטית, האם ובאלה מצבים יחויבו מפגינים בתביעת נזיקין בתשלום נזקים, לרבות עיכוב העבודות, שנגרמו לעבודות תשתית שהמפגינים מוחים נגדה?

מוריה חברה לפיתוח ירושלים בע"מ (התובעת), היא החברה העירונית האחראית לבניית תשתית הרכבת הקלה בירושלים. במסגרת זו פועלת התובעת, לאחר שהתקבלו כלל האישורים הנדרשים, לביצוע עבודות לשם מעבר הרכבת הקלה ברחוב בר אילן. עבודות אלה עוררו התנגדות מצד חלק מהציבור החרדי. במסגרת פעולות המחאה, פעלו מפגינים פעם אחר פעם ובמועדים שונים ורבים, לעצירת העבודות, לרבות באמצעות כניסה לשטח העבודות והתחפרות בשוחות העבודה.

לטענת התובעת התוצאה של פעולות אלה היתה דחיית הפרויקט, תשלומים לקבלנים עקב הדחיות, עלויות אבטחה והוצאות נוספות, המסתכמים בהוצאות בסך מאות מיליוני ש"ח. נוכח המחיר הכספי האדיר שנגרם לטענת התובעת לציבור, יזמה התובעת הגשה של עשרות תביעות. לטענתה, כל אחד מהמפגינים אחראי לכלל הנזקים. לצרכי אגרה העמידה התובעת את תביעתה בהתייחס לכל אחד מהמפגינים על סכום של 300,000 ש"ח.

להלן תמצית קביעותיו של בית המשפט:

האם יש למנוע שימוש בתביעות נזיקין נגד מפגינים עקב החשש מהרתעת יתר ואפקט מצנן? התשובה לכך שלילית. בדיני הנזיקין קיימת, בדומה לדין הפלילי, מערכת איזונים מספקת למניעת פגיעה בזכויות חוקתיות ושימוש לרעה בתביעות נזיקין לשם יצירת אפקט מצנן על זכות המחאה. בעוד למשפט הפלילי יתרון מובנה בהיבטי הפיקוח והאחידות על הטלת סנקציות נגד מפגינים, למשפט האזרחי יתרונות בהיבטים אחרים. במסגרת זו נסקרה בהרחבה המגמה באנגליה ובקנדה במקרים דומים של מתן צו מניעה המונע שימוש לרעה בזכות המחאה לשם חדירה למקרקעין וביצוע פעולות שיבוש עבודות.

מהם השיקולים שיש לבחון במסגרת יישום מבחני הזהירות וריחוק הנזק? יש לבחון את מכלול השיקולים, הן ממסגרת המשפט הפרטי והן ממסגרת המשפט החוקתי וההגנה על זכות המחאה, ובין היתר: את הקשר האירוע וחומרתו; את מיקום הפעולה (שטח הפתוח לציבור, שטח ציבורי הסגור לציבור לשם ביצוע עבודות, או שטח פרטי); האם מדובר בפעולת מחאה שמטרתה לעורר מודעות לנושא, או שמדובר במחאה שמכוונת באופן ישיר על מנת לגרום נזק לרכוש, עיכוב ומניעת ביצוע עבודות.

האם ניתן לייחס למארגן הפגנה או למפגין אחר אחריות לעוולה נזיקית שבוצעה על ידי מפגין אחר? מאחר שמדובר בליבת ההגנה על חופש הביטוי, ככלל אין להטיל אחריות בהקשר זה על בסיס שיוך לקבוצת מפגינים כללית, קריאות מילוליות וארגון הפגנה, על בסיס אחריות כ"מעוול במשותף" וסטנדרט זהירות כללי וללא שהוכחה מודעות ואף כוונה לגרום לאחר לבצע את העוולה. לשם ייחוס אחריות לעוולה לאדם בשל התבטאות או תכנון הפגנה והנעת אחרים לביצוע עוולה, יש להוכיח את הרכיבים הנדרשים לייחוס אחריות "משתף ומשדל" בהתאם לסעיף 12 לפקודת הנזיקין.

התובעת הוכיחה טענתה לחבות בנזיקין בעניינם של נתבעים שונים, מכוח עוולת הרשלנות, וזאת בהתייחס לנזק הישיר שנגרם מפעולתם. התביעות נגד הנתבעים הנוספים נדחו. באשר לנתבעים אחרים, מאחר שמדובר במקרה "גבולי", לא הוכחה חובת זהירות קונקרטית; באשר לנתבע נוסף מאחר שהתובעת לא עמדה בנטל הראיה בעניין זיהויו.