איחור של כמעט שלוש שנים במסירת נכס מסחרי: יזמית חויבה בפיצוי של למעלה מ־1.5 מיליון שקל

בית משפט השלום ברחובות קיבל תביעה שהגישה חברת דיור אדר נגד חברת נתנאל גרופ, וחייב את היזמית לשלם פיצוי של למעלה מ־1.5 מיליון שקל בגין איחור משמעותי במסירת נכס מסחרי בפרויקט בפארק המדע ברחובות. בנוסף חויבה החברה בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

פסק הדין עסק בחנות מסחרית בשטח של כ־262 מ"ר שנמכרה בשנת 2015 במסגרת פרויקט משרדים ומסחר בעיר. על פי הסכם המכר, החנות הייתה אמורה להימסר לרוכשת לכל המאוחר באוקטובר 2016, אולם בפועל נמסרה רק באוגוסט 2019- איחור של קרוב לשלוש שנים.

במהלך ההליך טענה הרוכשת כי במשך תקופת האיחור שימש הנכס כשטח אחסון לחומרי בנייה וציוד של היזם, שנדרש להשלמת עבודות בפרויקט. עוד נטען כי קירות ההפרדה בין החנויות, חיבורי החשמל והמים ועבודות נוספות הושלמו רק בסמוך למועד המסירה בפועל.

מנגד טענה נתנאל גרופ כי העיכוב נבע מגורמים שאינם בשליטתה, ובהם שינויים תכנוניים ועיכובים בקבלת אישורי כיבוי אש וטופס 4. עוד נטען כי נציגי הרוכשת היו מודעים לעיכובים ואף הסכימו להם בעל פה, וכן כי החזקה בנכס נמסרה עוד קודם לכן.

השופט, ישראל פת, דחה את עיקר טענות ההגנה וקבע כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח שהנכס נמסר במועד מוקדם יותר או כי ניתנה הסכמה מחייבת לדחיית מועד המסירה. בפסק הדין הודגש כי גם לאחר קבלת טופס 4 המשיכה החברה להשתמש בחנות לצרכיה, וכי הנכס לא היה פנוי ומוכן למסירה בהתאם להתחייבויות החוזיות.

עוד קבע בית המשפט כי חתימת הרוכשת על פרוטוקול המסירה אינה מהווה ויתור על טענותיה לאיחור במסירה, וכי לא הוכח ויתור מפורש וברור על הזכות לפיצוי.

במסגרת הדיון נדרש בית המשפט גם לסוגיית חישוב הפיצוי בגין האיחור. לצורך כך נבחנו חוות דעת שמאיות, הסכמי שכירות והשוואות לשווי השוק של הנכס, ואף מונה מומחה מטעם בית המשפט. ההכרעה התבססה על מנגנון הפיצוי הקבוע בחוק המכר (דירות) ועל קביעת דמי השכירות הראויים לנכס בתקופת האיחור.

פסק הדין מהווה תזכורת נוספת לחשיבות העמידה במועדי מסירה גם בפרויקטים מסחריים, ולכך שטענות בדבר עיכובים תכנוניים, הסכמות בעל פה או קשיים רגולטוריים אינן בהכרח פוטרות יזמים מחובת הפיצוי כאשר הנכס אינו מוכן למסירה בהתאם להסכם.

קרדיט: בית משפט השלום ברחובות, ת"א 44883־10־20, דיור אדר בע"מ נ' נתנאל גרופ בע"מ.